<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יהודה בן ספרא</h1>
<h2>דף ע:</h2>
גרסינן בפסחים פרק אלו דברים א"ר אילעאי משום רבי יהודה בן ספרא [קרבן חגיגה בשבת] וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים, שבעה שמונה הוי, אלא מכאן לחגיגה שאינה דוחה את השבת. וכבר כתבתי למעלה בסדר יהודה בן דורתי באיזה חגיגה קאמר. גרסינן בפ"א דחגיגה [ט' ע"א] מי שלא חג יום טוב הראשון של חג חוגג והולך כל הרגל ויום טוב האחרון של חג. ובגמרא מנא הני מילי תנא מייתי לה מהכא וחגותם אותו חג [לה'] שבעת ימים, יכול יהא חוגג כל שבעה ת"ל אותו, אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה. אם כן למה נאמר שבעה לתשלומין. ומנין [שאם לא חג י"ט ראשון של חג שחוגג] אפילו יום טוב האחרון, ת"ל בחודש השביעי [תחוגו אותו]. גרסינן בתמורה פרק יש בקרבנות צבור [י"ד ע"א] וכו', ומייתינן לה בסדר יומא פרק הוציאו לו [נ' ע"א], אמר לו רבי מאיר והלא פר יום הכיפורים וחביתי כהן גדול ופסח דקרבן יחיד הן ודוחין את השבת ואת הטומאה, ותו לא תנן במתניתין דתמורה. ובסדר יומא מסיק, והא דקתני התם אמר לו רבי יעקב והלא פר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז וחגיגה דקרבן ציבור נינהו ואין דוחין לא את השבת ולא את הטומאה וכו'. וברייתא זו שנויה בתוספתא דתמורה פ"א [ה"ז]. והכי איתא קרבנות ציבור דוחין את השבת ואת הטומאה, קרבנות יחיד אין דוחין לא את השבת ואת הטומאה. דברי ר' יהודה א"ל ר' (מאיר) [יעקב] מצינו בחביתי כהן משיח ופר יוה"כ ופסח שהן קרבנות יחיד ודוחין את השבת ואת הטומאה. ומצינו בפר הבא על כל המצות שעירי ע"ז וחגיגה (ושאר) [שהן] קרבנות ציבור שאין דוחין לא את השבת ולא את הטומאה כלל א"ר יעקב כל שיש לו זמן קבוע מן התורה ואין יכול ליעשות מערב שבת דוחה את השבת וכל שאין לו זמן קבוע מן התורה ויכול ליעשות מערב שבת אינו דוחה את השבת. וגרסינן בכיצד צולין [ע"ו ע"ב] חמשה דברים באים בטומאה ואין נאכלין. ובגמרא חמשה למעוטי מאי למעוטי חגיגת חמשה עשר, דסד"א כיון דקרבן ציבור הוא וקבוע לו זמן תדחי [טומאה] קמ"ל דכיון דאית ליה תשלומין שבת נמי לא דחיא. וכיון דבהכי תלי טעמא אם כן קרא דאייתי רבי יהודה בן ספרא למה לי. ועוד עיינתי התם בכיצד צולין [ע"ז ע"א] דמצריכינן לכל הני קראי דמייתינן התם לא מצינו למילף אלא הני חמשה דברים. אבל חגיגת חמשה עשר לא כתיב בהו יתירא, דנימא דאף חגיגה תהא בכלל אחד מאלו לדחות. דהכי מסקינן התם וכל הני למה לי, צריכי, דאי כתב בתמיד דדחי שבת שכן תדיר וכליל, בפסח שכן ענוש כרת, אבל קרבנות הרגלים ושעירי ראש חדשים אימא לא, כתב רחמנא אלה תעשו לשם במועדיכם. ואי כתב אלה תעשו לשם במועדיכם הוה אמינא בהני קרבנות ציבור דבאין לכפר, אבל עומר ושתי הלחם דבאין להתיר בעלמא אימא לא, קמ"ל וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. ואי כתב בעומר ושתי הלחם משום דאלימי דבאין להתיר אבל הנך אימא לא קמ"ל. אלמא דלא דחי שבת אלא הני דלכפרה או להתיר קאתי, אבל חגיגת חמשה [עשר] דלא הא ולא הא מנלן דלידחי. ואפילו את"ל מחדא לא אתי ליתי מתרתי או [מן] תלת או מכולהו, אכתי איכא למיפרך מה לכולהו שכן זמנן קבוע ואין להן תשלומין, תאמר בחגיגה דיש לה תשלומין, ואפילו טהור, ואפילו בדרך קרובה, וכל שבעה דאם לא חג ביום טוב ראשון חוגג כל שבעה. הילכך לא ידענא למה לי קרא. ועיין למעלה בסדר יהודה בן דורתי.
